חומר למחשבה

אני לא יכול - האמנם?

אבל אני לא יכול.  האמנם?

כשהייתי קטן אהבתי מאוד את הקרקס. במיוחד אהבתי את החיות ומכל החיות הכי אהבתי את הפיל. במשך ההופעה הציג היצור הענקי הזה את כישוריו שהתבטאו במשקלו, בגודלו ובכוחו העצום….
בהפסקה שבין ההופעות היה הפיל קשור בשרשרת ליתד שהיתה נטועה באדמה. היתד לא היתה אלא חתיכת עץ לא גדולה שרק כמה סנטימטרים ממנה היו תקועים באדמה.
למרות השרשרת הכבדה והחזקה היה ברור לי לחלוטין שהחיה הזאת, שיכולה לעקור עץ שלם מהשורש ללא קושי, יכולה בקלילות רבה למשוך את היתד הקטנה מהאדמה ולברוח. מה מחזיק אותו שם?  למה הפיל לא בורח?
כשהייתי בערך בן חמש או שש עדיין סמכתי על חכמתם של המבוגרים. שאלתי איזשהוא מורה או אולי את אחד ההורים או הדודים על תעלומת הפיל שאינו בורח. מישהו מהם הסביר לי שהוא לא בורח כי הוא פיל מאולף. שאלתי את השאלה המתבקשת: אם הוא מאולף אז למה בכלל צריך לקשור אותו? 
לא זכור לי שקיבלתי תשובה הגיונית על הסוגיה הזאת.
 עם הזמן שכחתי את תעלומת הפיל והיתד. נזכרתי בה רק כשפגשתי אנשים שכמוני שאלו את עצמם פעם אותה שאלה. למזלי גיליתי לפני כמה שנים מישהו מספיק חכם שידע את התשובה: הפיל לא בורח כי הוא היה קשור ליתד דומה מאז שהיה צעיר מאוד.
עצמתי עיניים ודמינתי את הגור הקטן רגע אחרי שנולד. אני בטוח שאז הפילון דחף, משך, הזיע ועשה הכל כדי להשתחרר אבל לשווא. היתד היתה חזקה ממנו.
אני מוכן להישבע שהפילון היה נרדם מותש מהמאמצים כדי לקום למחרת היום ולנסות להשתחרר וכך גם ביום שאחרי ובזה שאחריו עד שהגיע היום, יום איום ונורא בחייו של הפילון, שבו הוא השלים עם חוסר האונים שלו ונכנע לגורלו.
הפיל החזק והגדול הזה שאנחנו רואים בקרקס לא בורח כי הוא מאמין שהוא לא יכול.
הוא זוכר את אי היכולת שלו, את תחושתת חוסר האונים שהפנים מעט אחרי שנולד.
הדבר הכי נורא הוא שאף פעם לא הטיל ספק של ממש בתחושה הזו. הוא אף פעם לא ניסה לבחון את כוחו מחדש.
 
 
 

 

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים