חומר למחשבה

חירות ועצמאות

רשמו לפניכם: "חרות" בגימטריה = חיפוש עצמי
ההצלחה היא להשיג את מה שאנחנורוצים. האושר הוא לרצות את מה שאנחנו משיגים.
חג הפסח נקרא, כידוע, גם חג החרות. פרעה מסמל את השעבוד ממנו השתחררו בני ישראל, ואנו מצווים לראות עצמנו כאילו יצאנו ממצרים. קשה מאוד לדמיין מהי עבודת פרך. לבנים כבדות, הצלפת השוט של השומרים המצרים, ההשפלה והעינוי שבעבדות - כל אלה כל כך רחוקים מאיתנו כיום, ותחושת העבדות הממשית זרה לנו. אלא ששעבוד יכול להתבטא באופנים נוספים: רבים מאיתנו מרגישים משועבדים להרגלים, למחשבות, מתנהגים מתוך פרמטרים מקובעים, פועלים אוטומטית, מונעים על ידי אמונות שקיבלנו מהמשפחה ומהחברה הסובבת אותנו: "האדם הזה העליב אותך. תעליב אותו בחזרה"! "הנהג הזה חתך אותך. תתעצבן! "מישהו פגע בי..אשמור לו טינה".
אז איך ניתן להקל על עצמנו? איך ניתן לחוות באופן אישי שחרור מהשעבוד?
אם נעיין בעקרונותיה של הפסיכולוגיה הקוגניטבית, נמצא שלמרות (ואולי  בזכות) שאנו מורגלים להישמע ולנהוג באופן אוטומטי, יש לנו כוח לשנות אותו. יש לנו את הכוח לשאול את עצמנו - האם זה באמת מי שאני רוצה להיות? האם אני צריך לעשות זאת או רוצה ויכול? עצםהבחירה בין התגובה המיידית לבין השליטה הפנימית היא אקט של חופש בפני עצמו.
יש  בידינו היכולת להחליט ולבחור אם להישאר "עבד" למציאות, למחשבה ולתפיסה המקובלת, או שמא להרשות לעצמנו להיות בני חורין.
אלפרד אדלר אמר:
"מה שקורה לנו איננו הגורם הקובע, מה שאנו בוחרים לעשות עם מה שקרה לנו – הוא הקובע את גורלנו".
כדי לחוש את החופש בחג הפסח, חשוב שנלמד להשתחרר ולהחליט מה נעשה או מה נאמר, בהתבסס על מה שאנו רוציםלהיות - עבדים של "איך שזורם לי" או משרתים של "לעשות את הדבר הנכון".

בסיפור הבא נוכל להיווכח איך בידינו הדבר:

פרופסור החל את השיעור בהרמת כוס עם מעט מים. הוא החזיק את הכוס כדי לוודא שכולם רואים אותה ושאל את הסטודנטים: "כמה לדעתכם הכוס הזאת שוקלת"?
"50 גרם"! ... "100 גרם"! ..."125 גרם"! ... השיבו הסטודנטים.
"אני באמת לא יודע. כדי לדעת כמה היא שוקלת עלי לשקול אותה", אמר הפרופסור. "אבל השאלה שלי היא: מה יקרה אם אחזיק את הכוס כך למעלה כמה דקות"?
"שום דבר", אמרו הסטודנטים. "אוקי. מה יקרה אם אחזיק את הכוס כך במשך שעה"? שאל הפרופסור.
"ידך תתחיל לכאוב", אמר אחד הסטודנטים. "זה נכון. ומה יקרה אם אחזיק את הכוס כך יום"? 
"ידך עלולה להתאבן, אתה עלול לחוש מתח עז  בשרירים ואולי שיתוק ובודאי תאלץ להתאשפז בבית חולים", אמר סטודנט אחר וכל הסטודנטים צחקו.
"טוב מאוד. אך במשך כל הזמן הזה האם חל שינוי במשקל הכוס"? שאל הפרופסור. "לא" הייתה התשובה.
"אז מה גרם לכאבים בזרוע ומתח השרירים"?
הסטודנטים היו נבוכים, תמהים. "מה עלי לעשות כדי להשתחרר מהכאבים"? שאל הפרופסור.
 "תניח את הכוס", אמר אחד הסטודנטים.  "בדיוק", אמר הפרופסור. "בדומה לכך הן בעיות החיים. תחזיק אותן כמה דקות בראשך וזה נראה די בסדר. תחשוב עליהן הרבה זמן ואתה מתחיל לחוש כאבים. אם תמשיך הרבה יותר זמן הן מתחילות לשתק אותך. לא תהיה מסוגל לעשות דבר. חשוב לחשוב על האתגרים או הבעיות בחיים, אבל מה שחשוב עוד יותר הוא  להניח להם בסיומו של כל יום לפני שאתה הולך לישון. כך אתה לא נלחץ, מתעורר כל בוקר רענן וחזק ויכול להתמודד עם כל אתגר, כל נושא שמזדמן בדרכך"! 
ובכן, אנא, ידידי, זיכרו "להניח את הכוס היום!"

 

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים