סיפורה של תוכנית

כתבה: אסתי כהן – רכזת התוכנית בבית ספר התיכון הקהילתי, מדעי וטכנולוגי ע"ש י' רוגוזין שבמגדל העמק
 
אספר לכם סיפור על מהות ששמה "תוכנית אקדמיה": רכה וצעירה היתה בהגיעה לכיתה י' בבית הספר שלנו, לפני שש שנים. "אקדמיה" היתה מלווה בהוריה: מולי גלובוס, פיני כהן, פרופסור דוד בן חיים ותדהר בן הגיא. בהמשך צורפו כוחות עזר איכותיים נוספים: ענבל, לילך ואילן. תקוותם היתה ש"מהות" תקלט בהצלחה במסגרת שלנו. ציידו אותה בשעות תגבור, רכזת, והמון אהבה, אמון ואמונה.

למשימה נבחרו תלמידים מכיתה י' 6 ותלמידים בודדים מכיתה י' 4. זו היתה התאהבות ממבט ראשון בין "המהות" לבין התלמידים, כי מי לא רוצה לסיים את לימודיו בבית הספר התיכון, כשבכיסו תעודת בגרות איכותית המבטיחה לו המשך לאקדמיה?

רק כשנכנסו לעובי הקורה התברר שכדי להגיע מהתאהבות לאהבה, כמו בכל מקרה של זוגיות, צריך לעבוד קשה על היחסים. התלמידים היו צריכים להקדיש מזמנם הפנוי שעות רבות, להשתתף בכל השיעורים וכמובן בכל התגבורים, להגיש עבודותיהם בזמן, לעמוד ברמה הנדרשת במבחנים ובעיקר נדרש מהם מאמץ אדיר במקצוע האנגלית. הרכזת הבינה מהר מאוד, שעליה להצטייד בנעלים מתאימות לריצה כדי להשיג כל אחד מהם, ולהשיג מיקרופון ושעון מעורר כדי להעיר אותם בבקרים.

 

רק כשהתייצבה הזוגיות, יכלו תלמידי הפרויקט לבקר באקדמיה, בטכניון, במכון ויצמן ... ולהיווכח מיהי המהות האמיתית. אז התפנו התלמידים לתרום לקהילה, כל אחד על פי בחירתו ויכולתו, תחת הכותרת: "אני לא רק מקבל אלא גם נותן". הנתינה העצימה את התלמידים ותרמה לדימוי העצמי של כל אחד מהם.

 

מאז ועד היום, נוצר מדי שנה סיפור אהבה עם כל מחזור שפוגש את המהות בכיתה י'. אם בתחילה היינו צריכים לחזר אחרי התלמידים, עכשיו שמה של המהות הולך לפניה ורבים מהתלמידים העולים לחטיבה העליונה מחזרים אחריה.

 

הלוואי שירבו אהבות כאלה במערכת החינוך בפרט ובמדינתנו בכלל. תודה על הזכות שניתנה לי להיות חלק מעשיה זו.

 

 

בניית אתרים